חזרה לעבודה - על רגשות מעורבים ופרספקטיבה בכל הנוגע לפרידה מהתינוקות שלנו



עברו כך וכך חודשים ותכף מגיע הרגע בו הגור שלך הולך להשאר יחד עם מישהי אחרת. סבתא, גן, מעון, משפחתון, מטפלת אישית, אבא. מישהי/מישהו שהם לא את.

את משתוקקת לכך. את מתה מפחד.

יכול להיות שממש בא לך לחזור להיות האישה החופשייה שהיית לפני הלידה, זו שקמה בבוקר והתלבשה, שנהגה לשוחח עם מבוגרים (!), ששתתה את הקפה שלה עד הסוף ובנחת, שכתבה, שקראה, שהציגה, שפיתחה.

יכול להיות שממש לא מתחשק לך לחזור לעבודה. מכל מיני סיבות. אבל אין מה לעשות - צריך.

האישה הזו והאישה הזו – שתיהן יחד, ובמעורבב לפעמים, צריכות לעבד את הפרידה המשמעותית הראשונה מהתינוק שלהן.


את אולי מרגישה רגשות מעורבים ואפילו חשש מוצדק מעצם המסגרת שהגור ישהה בה במהלך היום. איך יתנהגו אליו? כמה חום יעתירו עליו? יעתירו עליו חום בכלל? זה לא החום שאני מעניקה! הוא יבכה? הוא ישמח לראות אותי בסוף היום? לצד הרגשות והשאלות הללו, יש גם התמודדות של המפגש עם עצמך החדשה. זו שאולי הלכה קצת לאיבוד בלידה, ומצאה את עצמה לבסוף. קצת אחרת. וגם רגשות של זו שנפרדת ממש מהילד שלה.

בין אם את מתה כבר לעוף מהבית, ובין אם היית מעדיפה להישאר עוד קצת, אבל אין לך ברירה – פרספקטיבה קצת אחרת עשויה לעזור לך לתפוס את התהליך.

הפרידה הזו אינה הראשונה בשרשרת. הפרידה הראשונה היתה בעצם הלידה. אבל למעשה, אם להיות כנים, גידול ילדים הוא תהליך פרידה אחד ארוך. לא בעצם ההתחלה של גן, אלא בעצם המעבר מהשהות בבטן שלנו, ואז בסמוך אלינו – לשהות של עצמם בעולם.

אנחנו מגדלים אנשים קטנים להיות אנשים גדולים, להיות עצמאים. לגלות עולם. לגלות את האני של עצמם. הנפרד מאיתנו. לעודד אותם להתנסות. לאט, בוטח ובטוח. לא לעשות בשבילם. לתת להם חכה לדוג עבור עצמם את הדג.

כמעט בכל שלב התפתחותי תוכלי לראות ביטוי לתהליך הפרידה הממושך ביותר שתעברי בחיים שלך – הפרידה מהילד שלך. והפרידה הזו היא חד צדדית. זו הוא שנפרד ממך. הוא רוצה להיות האינדיבידואל שהוא עצמו. הוא מחפש אותו.

בשורה התחתונה –לשלוח את התינוק שלך לגן, זו התחנה הכמעט ראשונה במסלול ארוך של תחנות חיים מרגשות, והתנסויות יומיומיות שכולן פרידה אחת גדולה. אבל זו כל המהות. ובעצם הפרידה הזו, את מתחילה את המפגש והדיאלוג עם עצמך החדשה.


52 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול